חול אפור, קשה וגבשושי, נפרש מאופק עד אופק, אותו חוצים בקווים ישרים שבילי עפר כבושים תחת גלגלי מכונות. גזעי עצים נטולי עלים, משחירים בלהט השמש. אפיק נחל כמעט יבש, מימיו עכורים. אין נפש חיה. לא ציפור, לא דבורה, לא נמלה. אין פשר למצב, גם אין פתרון. אדוני הארץ המשיכו הלאה.
קצרה היריעה מלהסביר את היקף הנזק האקולוגי הנגרם לאדמה, למים, לאוויר ולמארג החיים, על ידי אורח החיים המודרני.
רשימה קצרה זו נועדה רק לשפוך אור על האמת הפשוטה, שלכל פעולה יש השלכות, בהלימה מלאה לחוקי הטבע.
אלו שמכירים את חוקי הטבע מסוגלים לבנות את העתיד.
חוקי הטבע לא נגמרים במקום בו מתחילים הכבישים והמדרכות. האדם עצמו כפוף לאותם חוקים, חרף ניסיונותיו ארוכי השנים להתכחש להם ולהתנתק מהשפעותיהם. אין זה משנה היכן נזרע, בכמה מים נשקה ובאיזה דשן נשתמש – מזרע של אפרסקים צומח תמיד עץ של אפרסקים…
חווה אקולוגית היא יותר מאשר שיטת גידול תוצרת חקלאית. זהו ניסיון לשחזר את מערכת היחסים ההרמונית שהתפתחה במשך אלפי שנים בין בני האדם ובינם לבין הטבע הסובב אותנו, באמצעות הידע והאמצעים המודרניים שברשותנו.
מזון אורגני – למען הבריאות של כולנו
לפי מחקרים רבים, ירקות אורגניים אינם מזינים יותר מירקות אחרים. הכשל הבסיסי במחקרים הללו הוא הגישה המבודדת, המשווה באופן צר בין שני חלקי פאזל (מלפפון מול מלפפון), תוך התעלמות מהמכלול. הגישה האקולוגית מזמינה אותנו להרחיב את המבט מהפרט אל הכלל.
דשן כימי אמנם מזין מאוד את הצמחים, אך גורם לדילול ושחיקת האדמה ולזיהום מקורות המים. חומרי ההדברה הכימיים אמנם הורגים ביעילות את המזיקים, אך פוגעים בכל מארג החיים בשטח החקלאי. הורמונים והנדסה גנטית אמנם מגדילים את התוצרת, אך מגדילים גם את דילול האדמה ולמעשה מחייבים שימוש בכמויות הולכות וגדלות של דשן כימי וחומרי הדברה.
זוהי תכנית עבודה אנוכית וחסרת עתיד. ככל שמגדלים יותר, צריך יותר דשן. ככל שיש יותר תוצרת, יש יותר מזיקים. ככל שמשתמשים ביותר הדברה כימית, מתפתחים מזיקים עמידים יותר. ככל שמשתמשים ביותר דשן והדברה כימיים, פוריות האדמה יורדת וחוזר חלילה.
זהו מעגל קסמים הורס.
בחווה אקולוגית תכנית העבודה מכבדת את התכנית של הטבע. החלפה עונתית של גידולים באותו שטח אדמה בונה את פוריות האדמה, משום שכל צמח זקוק לחומרים מסוימים ומייצר חומרים אחרים. דשן מפיקים מחומרים אורגניים שאינם נחוצים עוד – עלים וגזם, קליפות ושאריות – בתהליכים טבעיים המעשירים את המגוון הביולוגי. גידולים מעורבים מצמצמים את הנזק של מזיקים ומושכים את אויביהם הטבעיים, שהופכים להיות חלק בלתי נפרד מחיי החווה. כך משנה לשנה פוריות האדמה גדלה ומארג החיים מתחזק.
זהו מעגל קסמים בונה.
השוק החופשי – מישהו תמיד משלם את המחיר
נסו לדמיין את עצמכם מגיעים לסופר, למדף המלפפונים, ומגלים סחורה דלה ומכוערת. מיד עולה תחושת אכזבה צורבת.
מתוך הרגל, נמשיך לחנות הבאה בחיפוש אחר סחורה טובה יותר שתספק את דרישתנו.
כדי לספק את הדרישה לפירות וירקות איכותיים וזולים לאורך כל השנה, רשתות השיווק הופכות עולמות. הסחורה נשמרת במקררים ימים ארוכים עד שהיא מגיעה למדפים. חלק מהסחורה נמכרת במחירי הפסד, כדי למשוך לקוחות, אבל חלק במחירים מופקעים. עשרות אחוזים מהסחורה מתקלקלת או נותרת ללא קונים ונזרקת. סחורה נקטפת לפני הבשלה, כדי להקדים את הופעתה על המדפים, ולעיתים נשמרת בקירור במשך שנה שלמה, עד תחילת העונה הבאה. ירקות ופירות עוברים חיטוי ועיקור בדרכים מגוונות כדי להאריך את זמן המדף.
הבעיה העיקרית היא התלות האימתנית של החקלאים, הפעם ברשתות השיווק. בשל הסיכונים הרבים הכרוכים בחקלאות, כתוצאה מפגעי אקלים, מזיקים ושינויים מהירים במחירי השוק, רשתות השיווק לוקחות על עצמן את הסיכון ורוכשות מהחקלאים את כל היבול במחירים מצחיקים.
חקלאי המעוניין לגדל בהיקף גדול לא מסוגל למכור בעצמו טונות רבות של מלפפונים ובשל הרווחיות הנמוכה במכירה לרשתות השיווק הוא נאלץ לחפש דרכים להגדיל אף יותר את התוצרת. השימוש בדשן כימי, חומרי הדברה, מיכון כבד וכוח אדם זול הולך ועולה.
במקרים מסויימים רשתות השיווק ותעשיית המזון מכתיבות לחקלאי באילו זרעים ואמצעים להשתמש ואף מלוות כספים לחקלאים בתמורה לחוזים ארוכי טווח. כך, התחרות ה"חופשית" בין הרשתות יוצרת תלות מלאה בשיטות הגידול והשיווק המודרניות.
בעשרות השנים האחרונות החלו להתפתח מחדש מודלים נוספים לשיווק התוצרת החקלאית, באופן שתומך בשיטות גידול ושיווק אקולוגיות. חקלאות-נתמכת-קהילה מאפשרת לאזן מחדש את המשוואה.
משפחות ועסקי מזון הבוחרים להרחיב את המבט ולקחת אחריות על המצב, מאמצים משק חקלאי באמצעות סל שבועי או נאמנות צרכנית. ככל שהקהילה התומכת גדלה החקלאי יכול להגדיל את היבול שלו, תוך שהוא מקבל תמורה נאה עבור עבודתו, שהיא זולה כמו רשתות השיווק אך רווחית יותר עבור החקלאי. כך החקלאי מקבל ״רשת בטחון אנושית״ שמבינה את מערכת היחסים בינינו לבין הטבע. החקלאי מצידו, שואף לגדל מגוון גדול של ירקות ופירות, כדי לתת מענה רחב לדרישות הקהילה. הקהילה מצידה, מתמודדת יחד עם השינויים העונתיים ופגעי מזג האוויר. הקהילה לומדת להעריך מעבר למראה החיצוני את הטריות, הריח והטעם של התוצרת.
אקולוגיה פילוסופית – אדם-חברה-עולם
מאמר קצר זה לא נועד כדי לענות על כל השאלות, אלא להיפך; להתחיל לשאול שאלות עמוקות על הרגלי הצריכה ואורח החיים המודרניים של כל אחד מאיתנו.
מובן כי ההצעות המובאות כאן מחייבות את החברה כולה – חקלאים, משפחות, עסקים – להתחיל לחשוב ולפעול אחרת. כאשר אמת המידה היחידה היא רווח במובן הפרטי והכספי של המילה, אז הרווח תמיד מגיע על חשבון מישהו או משהו אחר. הגישה האקולוגית מזמינה אותנו להרחיב את המבט ולקלוט שהמישהו האחר הזה הוא בסופו של דבר אנחנו עצמנו, או הדורות שיבואו אחרינו.
ככל שנדע, כפרטים וכחברה, להכיר את חוקי הטבע ולפעול לפיהם, כך נבטיח את עתידנו. אל לנו לחכות שלא תהיה עוד ברירה. בואו ניצור אלטרנטיבה חברתית-סביבתית בת-קיימא.
אדמה שחורה, תחוחה ורכה, מציצה מבין צמרות עצים, תחת שמיכה של עלים ירוקים, ביניהם מתפתלים שבילי גזם חומים. עצים גאים, ענפיהם משחקים ברוח, ניחוח פרחיהם ופירותיהם נישא למרחקים. אפיק נחל גועש, מימיו הצלולים מנצנצים בשמש החמה. ציפורי מים שולות דגים בנחל, ציפורי שיר מקננות בין ענפי העצים, דבורים מרקדות מפרח לפרח, נמלים עמלות בין הרגבים, אוספות זרעים לימות החורף. צליל פעמונים קורא לזורעים ולקוצרים לשוב הביתה. אדוני הארץ כאן כדי להישאר.
