רעיון הקִדמה נולד בתקופת ההשכלה במאה ה-18 והגיע לשיאו במאה ה-19, עם התפתחות המדע והאוטופיה התעשייתית. האינטלקטואלים בני התקופה האמינו כי פריצת הדרך הטכנולוגית תפתור את כל בעיות האנושות בתוך מספר עשורים. ההיסטוריה הוכיחה אמנם כי פנטזיה זו הייתה חסרת שחר, אבל אנו עדיין נוטים להתייחס אל התרבות שלנו כאל תרבות מתקדמת ומפותחת יותר מזו של שנים עברו.
אין ספק כי האנושות פיתחה כלים טכנולוגיים משמעותיים במאה השנים האחרונות. תקצר היריעה מלמנות את כל אשר הושג, אבל בוודאי ניתן לומר שהחדשנות הטכנולוגית שהשגנו מסייעת בשיפור איכות החיים, ומסייעת לקלות ולמהירות בה אנו יכולים להשיג דברים רבים.
מידע זורם ביעף מקצה העולם ועד קצהו, כיוון שאנו יוצרים מכונות מהירות יותר, ואמצעי תחבורה ותקשורת מהירים יותר.
יש לנו חפצים רבים; יש ברשותנו מחשבים מתוחכמים עד כדי כך שהם מייתרים כמעט את השימוש בזיכרון האנושי; אנחנו יכולים להאזין לאין ספור יצירות מוזיקליות ולצפות בקטעי וידאו שמעולם לא היו נגישים כל כך; בנוסף, תהליך הגלובליזציה העניק לעולם את האפשרות לטעום סוגי אוכל שונים ולחוות אמנות מאזורים שהיו מרוחקים מדי בעבר.
במבט ראשון, נראה כי המין האנושי התקדם מאוד. ישנם אפילו אנשים הסבורים כי התקדמות זו תמשיך עד לאין סוף, אל עתיד נפלא, תפתור כלאחר יד את כל בעיותינו האקולוגיות ותאפשר נעורי נצח, ואפילו חיי נצח.
מהירות, כמות וזמינות
אך האם אנו באמת יכולים לראות בקדמה הטכנולוגית התקדמות אמיתית? האם התקדמנו רק משום שהמכונות שאנו מייצרים הן מהירות ומתוחכמות יותר? האם התקדמנו רק משום שיש לנו מבחר גדול יותר של מוצרים לבחור מתוכם? על מנת לענות על שאלות אלו עלינו לבחון האם "הרבה" ו"מהר" הם אכן טובים יותר מאשר "מעט" ו"לאט".
האין "לאט" טוב יותר כאשר אנו עוסקים במשהו שאנחנו אוהבים? האם איננו מעדיפים "לקחת את הזמן" כשאנו בטבע, להתרגע ולנשום באיטיות את האוויר? האם איננו נהנים להאזין ליצירה מוזיקלית איטית ושלווה? או לעיתים ליהנות משיחה עם חבר, עד כדי כך שאנו רוצים שלעולם לא תסתיים?
האם "הרבה" טוב יותר אובייקטיבית מאשר "מעט"? האם אנחנו רוצים יותר בעיות, יותר כאב או יותר סבל בחיינו, או שנעדיף שיהיו לנו מעט? האם איננו מעדיפים לפעמים שיהיו לנו פחות אפשרויות בחירה, משום ששפע האפשרויות מבלבל ומשתק אותנו?
התפיסה התרבותית הנוכחית שלנו מקשרת התפתחות עם מהירות, עם כמות ועם זמינות. אבל כפי שראינו, "מהר" ו"יותר" אינם בהכרח עדיפים על "לאט" ו"מעט". הכל תלוי בהקשר.
מכאן, שהקדמה הטכנולוגית שהשגנו אכן מצביעה על שינוי, אך לא בהכרח על התפתחות. קיים הבדל בין שינוי לבין התפתחות. שינוי הינו תופעה טבעית, המתרחשת באופן ספונטני עם חלוף הזמן. הכל משתנה. פעמים רבות במהלך חיינו אנו משנים את לבושנו, את מצב הרוח שלנו, את דעותינו ואת טעמנו. גופנו משתנה, וכך גם האופנה וסביבתנו החיצונית. אף אחד מאלו אינו מצביע בהכרח על התפתחות.
התפתחות משמעותה תהליך של שיפור. מכאן, שהתפתחות הינה איכותית ולא כמותית. להתפתח פירושו להשתנות לטובה, להתקרב יותר אל האידיאלים שלנו, אל אבות הטיפוס, אל הטוב ביותר.
לאורך ההיסטוריה היו תרבויות ואסכולות חשיבה רבות אשר לא שמו דגש על כמות או על מהירות דווקא. האם אנו טובים יותר מהן? האם אנו מפותחים יותר מהן? מתקדמים יותר? או האם אנו פשוט שונים מהן? תפיסת העולם של המלומדים במאה ה-19 גרסה כי האנושות המודרנית טובה יותר מהאנושות בתרבויות יוון העתיקה, הודו, או מצרים העתיקה. היום כבר איננו כה בטוחים בקביעה זו. מחקרים ארכיאולוגיים ואנתרופולוגיים עדכניים מגלים כי בתרבויות אלו ניתן למצוא עומק רוחני שכמותו איננו מסוגלים אפילו לדמיין. היכן הפירמידות היכן שלנו? סוקרטס ואפלטון שלנו? בודהה שלנו? לאורן של התגליות האחרונות, ניתן לראות כי ה"קִדמה" עליה דיברו רבות כל כך במהלך המאה ה-20, מוטלת כעת בספק.
לרוע המזל, אנו טועים לחשוב כי הדברים ישתפרו מעצמם עם הזמן. אך הזמן הוא חרב פיפיות. ניתן לנצל אותו לבניה ולהתחדשות, אך כאשר אין מנצלים אותו הוא גורם רק לשחיקה ולהתנוונות. התפתחות, לעומת זאת, דורשת מאמץ מודע; והכלל הראשון הוא, שאם ברצוננו לשפר משהו, עלינו לשפר קודם כל את עצמנו.
פה נותר לנו לשאול, האם הקִדמה הטכנולוגית האדירה של השנים האחרונות הפכה את עולמנו ואותנו לטובים יותר?
איך מודדים התקדמות?
עולם שבו 870 מיליון איש מצויים בתת-תזונה, לא משום שאין די אוכל בעולם אלא בגלל חלוקת משאבים לא הוגנת, ובגלל חוסר נגישות לחינוך, המוביל לעוני ולבערות.
עולם שבו 27 מיליון איש מצויים בתנאי עבדות, המשמשים לסיפוק צרכיהם של אלו שמזלם שפר עליהם יותר (ואלו רק הידועים לנו – לא כולל אותם אלו העובדים 12 שעות ביום ויותר, עבור שכר של סנטים זעומים); הם עבדים לא רק בגלל גזעם או אמונותיהם, אלא בעיקר בגלל אדישותו של ההמון, ובשל תאוות הבצע של כאלו המכנים את עצמם "אנשי עסקים".
עולם שבו אדם יכול לחוש מבודד וחסר שייכות, אפילו במשפחתו שלו; עולם שבו הניכור החברתי גדל וכל אדם דואג בראש ובראשונה לעצמו; עולם שבו אדם יכול לחוש בודד, גם בלב עיר בת מיליוני תושבים.
עולם שבו אדם נמדד בזכות כמות הכסף והנכסים שיש לו, ולא בזכות מעלותיו הטובות, יכולותיו וכשרונותיו; עולם שבו מורה, אחות סיעודית או אמן יכולים לרעוב בעוד משווקי פורנוגרפיה, סמים ובידור ריק חיים בעושר ובנוחות. בעולם כזה, האם אנו באמת יכולים לדבר על קִדמה?
מובן שלצד דברים אלו, קיימים גם הרבה דברים יפים בעולמנו. אולם קל מאוד להסתנוור מחידושי הטכנולוגיה ולשכוח שמשם לא תבוא הישועה. כתמיד, הפתרונות האמיתיים מגיעים מפנימיותו העמוקה עד אין סוף של האדם – מפיתוח של מודעות אנושית, תוך שינוי תפיסת עולם.
אנו מציעים את העקרונות המעשיים של הפילוסופיה המסורתית כתרופת נגד לטווח הארוך, מכיוון שאנו סבורים כי הפתרון לבעיותיה של האנושות טמון בראש ובראשונה בחידוש החיבור עם עצמנו, עם מהותנו כבני אדם, בלמידה מניסיון ומחכמת העבר ובהבנה מחודשת של אחדותו של המין האנושי ושל ההשפעה ההדדית שיש לנו זה על זה. יש צורך בגברים ונשים בעלי תושייה, רצון ואומץ לשנות את עצמם על מנת לשנות את סביבתם וכך את העולם. זוהי קִדמה אמיתית. היא אפשרית, אך לא תתרחש מאליה. בידינו הדבר.