כאשר אנו מצליחים, לרגעים ספורים, לברוח מהשגרה החומרית של לחיות את חיינו בצורה קטנה ומצומצמת, נפקחות עינינו אל מול עוצמת היקום אשר אנו יודעים שאינה נתפסת, אך למרות זאת אנו חשים שאינה זרה לנו כבני אדם. מהו, אם כך, הדבר הראשון שמושך את תשומת לבנו?
הסדר, ההרמוניה הבלתי מעורערת אשר בה כל הדברים מתפתחים, הצלילים הבלתי נלאים אשר דרכם מופיעים שוב ושוב המחזורים. זוהי מוזיקה.
כך מקבלות משמעות חדשה מילותיהם של הפילוסופים העתיקים אשר סיפרו לנו על ״ההרמוניה של הספרות״. כך אנו מבינים שלמעשה, מאחורי הרעשים שלנו, קיימים צלילים יפים ומאחדים, אשר קושרים בעדינות את הצורות הקיומיות של החיים. אנו מבינים אם כך שהמוזיקה המגיעה לאוזנינו אינה אלא צל–ולא משום כך פחות יפה עבור חושינו הבלתי מושלמים– של אותה מוסיקה קוסמית אחרת שלבטח תהדהד בצורה מחזורית ואינסופית בחלל.
לכן היום ראיתי את המוזיקה והבנתי את סודה הגדול. היא איננה עבודה או יצירה של בני האדם, או לפחות אינה הפרי של בני האדם העיוורים והכבולים אל החומר. היא מגיעה ממחוזות רחוקים ומאפשרת לעצמה להילכד לרגע על ידי גאונים, אשר ברגעי ההשראה אותם הם מזמנים, מסוגלים הם להתעלות אל עבר הספרות של ההרמוניה. אלו הם בני האדם המאושרים– באמת מאושרים?- אשר בכוחם לחוות את ההתעלות אל עבר עולם עליון זה, ולאחר מכן לשרבט, בייאוש החפזון, כמה תווים על דפיהם, או כמה אקורדים על כליהם, בניסיון להעביר הלאה את מה שהם הצליחו לראות כה בבהירות.
ולנו נותר רק להאזין ולראות. לפתוח את הדלת המאגית הזו שפעם הייתה סודית וכיום מראה לנו את דרכה של המוזיקה. הצלילים אינם גוועים באוויר, אינם נמוגים עם הזמן; מספיק לרצות לראות בכדי שנבחין בהם רוקדים בחלל, חוזרים על עצמם אלפי פעמים בזיכרון. זוהי ההרמוניה הקוראת אל אבותיה; זו המוזיקה המופיעה בפנינו.
האם גם אתה רוצה לראותה? יש הרבה סופרים שכתבו אותה למענך. ישנם בני אדם רבים המבטאים את האמת שלהם באמצעות יופיים של הצלילים. לבטח אם נאפשר לעצמנו לגשת אל הרמוניה זו אשר קיימת בעומקה של הוויתנו, ייסורים רבים היו נמחקים כבמטה של קסם; המקצב האוניברסלי היה משליט סדר ביקום הקטן לו אנו קוראים ״אדם״.
תרגמה: הדר ויינרב