"מי אתם?" – זו שאלה שאני בדרך כלל שואלת באחד השיעורים שלי. כשאני שואלת את אותה שאלה עשר פעמים ברציפות, אני דוחפת את המשתתפים בעדינות להבנה שלכולנו יש יותר מזהות אחת. יש אנשים הנוטים להזדהות בהתחלה עם שמם, הלאום, המגדר, המקצוע שלהם; אחרים מגדירים את עצמם דרך מערכות היחסים שלהם (אני אמא, חברה) וחלקם חושבים על עצמם בראש ובראשונה כבני אדם, "נשמה", "כוח של אנרגיה" או כמחפשי חוכמה.
תרגיל זה גם גורם לנו להיות מודעים לכך שמעבר לזהויות המרובות שלנו יש "גרעין פנימי" או "מהות" מסתורית שקשה להגדירה אך היא זורחת מבעד לכל הזהויות השונות שלנו. אנחנו תמיד עצמנו, בין אם זה בעבודה, עם המשפחה שלנו או לבד. בכל סביבה אנו מבטאים היבטים שונים של עצמנו, אבל עמוק בפנים אנחנו עדיין אותו מרכז מסתורי של מודעות. בקצרה, כולנו גם אחד וגם רבים.
האם הכל צפוי? או שהרשות נתונה?
השלב הבא של התרגיל הזה חוקר את שורש הזהויות שלנו. האם נולדנו עם זהות? האם היא "נתונה מאלוהים" ואין לנו ברירה אלא לקבל ולשאת אותה כסוג של גורל? או האם זהות היא משהו שיכול להשתנות ואף להפוך לבחירה?
רוב האנשים יאמרו שיש היבטים מסוימים בזהות שלנו (מין, שורשים תרבותיים וכדומה) שאיננו יכולים לשנות. עם זאת, היבטים אחרים שלנו הם תוצאה של בחירות שעשינו בשלב מסוים. לא נולדנו להיות "מתכנתי מחשבים" או "הורים" – אבל בחרנו להיות אותן. והכי חשוב, אנחנו תמיד יכולים לבחור כמה עדיפות אנחנו נותנים לכל אחת מהזהויות השונות שלנו, גם אם אנחנו לא יכולים לשנות אותן. למה אנחנו נותנים עדיפות: למגדר שלנו? ללאום שלנו? למעמד שלנו? אולי לתכונות הפנימיות שלנו?
יש סכנה בהזדהות יתר עם זהות יחידנית ובחשיבה שאין לנו בחירה לגבי הזהות שלנו. זה מקטין אותנו, כי זה מתעלם מההיבטים הרבים האחרים של עצמנו, וזה רק מקצין את ההבדלים בינינו. הכלכלן חתן פרס נובל אמרטיה סן, טוען כי אלימות יכולה להיווצר בקלות כאשר אנשים נעולים בזהות יחידה ומדירים ממנה אחרים. בני ההוטו טובחים בבני הטוטסי, למשל, כאשר הם חשים תחושה חזקה ובלעדית של שייכות לקבוצה נפרדת, ואינם רואים את עצמם עוד כרואנדים, כאפריקאים או כבני אדם.
מחוסר מודעות – למודעות
למרבה הצער, המגמה ההולכת וגוברת של פוליטיקת זהויות מבקשת לנצל את הסנטימנטים החזקים שניתן לעורר כאשר אנשים מזדהים רק עם צד אחד של נושא מסוים. זה לא רק מפרק חברות ומביא למדינות מפוצלות כמו בריטניה לאחר הברקזיט או ארה"ב לאחר הבחירות לטראמפ. זה גם מסיט אנרגיה ותשומת לב מבעיות חשובות הרבה יותר, ואינו מציע פתרונות אמיתיים. יתרה מכך, פוליטיקת הזהויות לא מצליחה להתעלות מעל ההבדלים, אלא היא משטיחה את ההבדלים בין פרטים מאותה קבוצה. היא הופכת את כל התומכים בברקזיט, למשל, לקבוצה אחת ואת התומכים בחזרה לאיחוד האירופי לקבוצה שנייה, ומתעלמת מהעובדה שאולי יש להם מעט מאוד במשותף. אי אפשר ליצור חברות הרמוניות ויציבות הבנויות על תנועות כאלה.
כדי שהחברה והתרבות יתפקדו, אנו זקוקים לבסיס משותף, ועלינו ללמוד כיצד להתעלות מעל ההבדלים בינינו. עלינו לבחור במודע בזהות המאפשרת לנו להתחבר יותר לאחרים ולהזדהות איתם. החיים הם מסע מחוסר מודעות – למודעות. כשאנו לא מודעים, אנו מונעים על ידי כוחות או נסיבות פנימיים או חיצוניים; ואילו כשאנו מודעים אנו מבינים שיש לנו בחירה. אמרטיה סן אומר: "להכחיש בחירה במקום שבו קיימת בחירה אינו רק טעות אפיסטמית, זה יכול לגרור גם כישלון מוסרי ופוליטי בגלל התנערות מאחריותו של האדם להתמודד עם השאלה היסודית, הסוקרטית: 'איך אני צריך לחיות?'".
ללמוד לבחור נכון
בחירה קשורה באופן בלתי נמנע לאחריות. נראה שהרבה יותר קל לומר, "ככה אני, אני לא יכול לשנות את זה". אבל ההיסטוריה מלאה בזוועות שבוצעו משום שאנשים הרגישו שהם נאלצים לפעול בהתאם לזהות חיצונית ומקובעת. רק חשבו על הגרמנים שהרגו את היהודים או על ענפי האסלאם השונים שנלחמים זה בזה. המסר של אמרטיה סן הוא שעלינו לבחור את הזהות שלנו מרצוננו החופשי.
קופי אנאן שנפטר לאחרונה אמר: "לחיות זה לבחור. אבל כדי לבחור נכון, אתה חייב לדעת מי אתה ומה אתה מייצג, לאן אתה רוצה להגיע, ולמה אתה רוצה להגיע לשם".