בספר "אלטרואיזם: המדע והפסיכולוגיה של טוב הלב", מביא מתיו ריקרד שני ציטוטים, המבטאים את כל מה שרע בעולמנו. הראשון הוא אמירה של סטיב פורבס, איל ההון האמריקאי, בראיון ברשת פוקס בנוגע לעליית מפלס האוקיינוסים. הוא אמר: "לשנות את מה שאנחנו עושים רק כי משהו עומד לקרות בעוד מאה שנה זה, הייתי אומר, מוזר מאוד". הציטוט השני שייך לראש חברת הבשר הגדולה ביותר בארה"ב, אשר הביע את אותה גישה אגוצנטרית, ביתר פתיחות: "מה שחשוב הוא שאנחנו מוכרים את הבשר שלנו. מה שיקרה בעוד חמישים שנה זה לא ענייננו".
שתי ההצהרות הללו הן דוגמאות לחשיבה הנפוצה של האדם האינדיבידואליסטי, האינטרסנטי, מה שנקרא רציונלי – ותוצאה של יותר מ-200 שנה של קידום אינדיבידואליזם כעמדה פילוסופית, מוסרית, חברתית ופוליטית. הפילוסופיה של האינדיבידואליזם גורסת שהצרכים של כל אדם חשובים יותר מהצרכים של החברה או של הקבוצה כולה. היא שואפת לחופש מכל סוג של חובות המוטלות על ידי מוסדות דתיים, חברתיים או ממשלתיים ודורשת שלפרט תהיה הזכות לקדם את האינטרסים שלו, ללא צורך להתחשב באינטרסים של החברה.
מה נשאיר אחרינו לדורות הבאים?
האינדיבידואליזם הולך יד ביד עם האמונה שכל המעשים, המילים והמחשבות שלנו מונעים מאנוכיות. השקפה זו הפכה לסוג של דוֹגמה, עד כדי כך שאפילו לפעולות האלטרואיסטיות ביותר מיוחסת מוטיבציה אנוכית. מדענים, פסיכולוגים ופילוסופים רבים טוענים שאין דבר כזה אלטרואיזם טהור.
עם זאת, אין ספק שלרוב האנשים כן אכפת מרווחתם של הדורות הבאים ואינם רוצים להשאיר כוכב לכת מזוהם ועני למי שבא אחרינו. אין גם ספק שלאורך ההיסטוריה בני אדם הפגינו יכולת מדהימה לשיתוף פעולה, טוב לב, נדיבות, נכונות לתרום לטובת הכלל על חשבונם, אמפתיה, חמלה וחוסר אנוכיות עד כדי הקרבה עצמית מוחלטת.
בניגוד למה שנראה כהסתערות בלתי פוסקת של חדשות מזעזעות שמוצגות לעתים קרובות בכותרות בתקשורת, מחקרים רבים מראים שכאשר מתרחשת אסון טבע או טרגדיה אחרת, עזרה הדדית מתבטאת יותר מאשר "כל אדם לעצמו", שיתוף מתבטא יותר מאשר בזיזה, רוגע יותר מבהלה, אכפתיות יותר מאדישות, אומץ יותר מפחדנות.
טוב לב הוא פוטנציאל טבעי
אפילו לפני 1.8 מיליון שנה הדגמנו את היכולת לטפל זה בזה, כפי שמוכיחה גולגולת קדומה שהתגלתה באתר דמניסי בגאורגיה: לגולגולת הייתה רק שן ניבית אחת, לאחר שאיבדה את השיניים האחרות מוקדם מאוד. עם זאת, האיש הצליח לחיות עד גיל 45 וברור שכדי לשרוד כל כך הרבה זמן, הקבוצה היתה חייבת לטפל בו ואחרים לעסו את האוכל עבורו. אין באמת ספק שיש לנו פוטנציאל טבעי ומולד לטוב לב.
יש גם אינספור דוגמאות לאמפתיה, שיתוף פעולה והקרבה עצמית בין בעלי חיים: צב שמחזיר צבים אחרים לעמוד על רגליהם, קוף שמציל את חברו המחושמל, דולפינים שמגנים על בני אדם מכרישים, בבונים שמצילים אנטילופה מנמר, דרור שמחייה דרור נוסף המחוסר הכרה – פשוט היכנסו לאינטרנט ותראו בעצמכם את עשרות הדוגמאות.
לכולנו יש בחירה
הנקודה היא לא האם ניתן להוכיח את קיומו של אלטרואיזם מעל לכל ספק או לא. כוונה מטבעה היא בלתי אפשרית להוכחה – איך אפשר "להוכיח" שמישהו פעל ללא כוונות אנוכיות? הנקודה האמיתית היא שאנחנו, בני האדם, יכולים לבחור אם אנחנו רוצים לפעול בצורה אנוכית או לא אנוכית. לכולנו יש את הבחירה לחשוב רק על עצמנו או גם על אחרים. כפי שניסח זאת מרטין לותר קינג: "כל אדם צריך להחליט אם הוא ילך באור של האלטרואיזם היוצר או בחושך של האנוכיות ההורסת".
אנוכיות נמצאת בלבן של רוב הבעיות שאנו מתמודדים איתן כיום. רק הנכונות שלנו לפעול מתוך אחריות והתחשבות באינטרסים של "האחר" או "הכלל" תאפשר לנו לפתור את הבעיות הללו. טיפח הפוטנציאל המולד שלנו לאלטרואיזם הפך להכרח.