אינני מתכוון לרוח האלוהית שלכם, כיוון שבהיותה אלוהית, היא אינה יכולה לגדול ולא להצטמצם, לא להיוולד ולא למות; אני מתכוון לחלק העליון בנו, שאנו קוראים לו בדרך כלל נשמה.
ידוע שפעילות גופנית, למשל, מפתחת שרירים, ושכל למידה חייבת להתבסס על התמדה בהפעלת מה שאנו רוצים שיצמח, בין אם זו שליטה בשפה ובין אם זו שליטה במכונה.
באותו אופן, אם תרצו לגרום לנשמתכם לצמוח, עליכם להפעיל אותה, ללא לאות, כל יום. אין צורך בתרגילים מיוחדים לשם כך; די בתשומת לב ממוקדת, המכוונת באופן טבעי אל הרוחני. כאשר אתם מתבוננים בתנועת העלים כלפי אור השמש, או בקליפת העצים, נסו לתפוס את מה שממוקם פנימה יותר, הדבר שהוא המנוע והגורם למה שאתם רואים על פני השטח. הרגילו את עצמכם לחוש את ידיו של אלוהים דרך הסביבה שלכם, לימדו כל דבר בתשומת לב, בטוהר ובתמימות של ילד קטן.
סגלו לכם להרגל לעצור מספר פעמים ביום בעבודה ובעיסוקים שלכם ולהתמסר, ולו רק לכמה דקות, להתבוננות. הותירו את גופכם בשקט ובתנוחה נוחה, כדי שלא יפריע לכם… והתבוננו, הקשיבו. אל תזוזו, אל תרעישו, אפילו לא במוחכם, ותראו כיצד דברים החבויים מפני שאר בני התמותה מתגלים בפניכם. אלו דברים שאין לצעוק אותם לארבע רוחות השמים ולא להתפאר בהם, אלא נועדו להראות לכם את קיומם של אינספור הישויות וההסכמות הטבעיות המקיימות את היקום. אם תבינו זאת היטב, תהפכו צנועים יותר ונוטים יותר לדברים של הרוח.
כדי שנשמתכם תצמח, הדבר הראשון שעליכם לעשות הוא לחוש בה, ועוד לפני כן, עליכם להשתיק ככל האפשר את המולת אישיותכם, כי בתוך צעקות חזקות כל כך, לא תוכלו לשמוע את לחישותיהם של החכמים.
אינכם צריכים להפוך לסגפנים בשום מובן (ובכל מקרה לא סביר שתצליחו) אלא פשוט תנו לכל דבר את מקומו האמיתי ואת החשיבות האמיתית שלו. אתם חייבים לאכול? איכלו, אבל אל תתנחמו באוכל ואל תחפשו מעדנים המעוררים גרגרנות. וכך עם כל השאר. שילטו בדמיון שלכם, כי הדמיון שלכם הוא זה שגורם לבוץ העולם הזה לנצנץ כמו זהב, וגורם לכם לרדוף אחר אוצרות שבסופו של דבר מתפרקים בידיכם.
אלו הדברים הפשוטים שעליכם לעשות כדי שנשמתכם תצמח.